היה היה מלך, שבאחד הימים החליט לבחון את אופי נתיניו.
לשם כך הוא הניח באמצע אחת הדרכים בממלכה, אבן גדולה. הוא התחבא מאחורי סלע וצפה במעשי נתיניו אשר נתקלו באבן בדרכם.

כמה מאצילי הממלכה, הסתכלו בבוז על האבן ואמרו: "איזה מלך יש לנו, שאפילו לא דואג שתהיה לנו דרך נוחה לארמון". עקפו מימין והמשיכו.
וכן הסוחרים העשירים שבה, הסתכלו על האבן ואמרו:"איזה מן מלך יש לנו, שאפילו לא דואג לדרך נוחה שנוכל להביא את הסחורה לארמון". עקפו משמאל והמשיכו.
המלך המאוכזב המשיך לצפות בעוברים והשבים,
שלא רק שלא הזיזו את האבן מהדרך, אלא אף הגדילו לעשות
והאשימו את המלך שאינו דואג לניקיון ופינוי שבילי הממלכה.
לבסוף, כאשר היה המלך כמעט על סף ייאוש מנתיניו האנוכיים,
חלף איכר קשה יום, כשהוא נושא בידיו שקי ירקות כבדים.
ברגע שהבחין באבן הגדולה, אמר לעצמו: "אוי ואבוי, דרך המלך חסומה. מה יקרה אם המלך יגיע ולא יוכל לעבור בביטחה? חייב אני לעזור לו."
הניח האיכר את שקיו הכבדים וניסה להזיז את האבן לצד הדרך.
לאחר מאמצים רבים וממושכים, הוא הצליח במשימה!
להפתעתו, מצא האיכר מתחת לאבן הכבדה ארנק, שהכיל מטבעות זהב רבים וכן מכתב מהמלך בו נאמר, כי הזהב מיועד למי שיהיה לו מספיק אכפת כדי להזיז את האבן הטורדנית מהשביל.
מוסר השכל:
האיכר הבין מה שרבים אחרים לא השכילו להבין: כל מכשול בדרכך הוא הזדמנות שיכולה לשפר את מצבך. מכשולים אין לעקוף! עם מכשולים יש להתמודד! ללמוד מהם ולהמשיך הלאה!
נסה זאת, ואולי גם אתה תמצא שק זהב שמחכה רק לך!