ואז כשאפרוש כנפיים לרגע ארגיש את העולם מתחתי,
האוויר הצלול יכה בראותי במשב פתאומי של חופש,
ומתוך השקט כשראשי מתיישר העולם יהיה איתי
ופעם אחת לא מעליי.

העצים שתמיד חלפו לי כל כך מהר,
השדות שהפסיקו להיות ירוקים,
ציפורים אחרות שלא ראיתי,
הכל יואט, נוף יקבל צורה ואני עם הרוח, אחוש את כולם,
מלטף בזרועותיי את הרגע.
מתוך תחושה מוזרה של אושר הזריחה תהיה שם בשבילי,
מחכה בסבלנות כמו מופתעת שהגעתי.
"בוקר טוב" היא תחייך ואני, קצת מתוך סליחה שאיחרתי,
אקוד קידה מולה, ניצמד לשמלתה, מאוהב ומודה לה שחיכתה.
נכון, הנשרים יהיו שם והשמש בצהריים עדיין תגער בי מתוך עוצמה.
אבל אני, שנתתי לנוצות הרגש שלי לבהוק לעומתה,
אכיר גם לה תודה ואסלח לה מראש, מתוך קבלה.
אז בוקר טוב עולם ותודה שאתה כאן.
ואני שכל כך הרבה זמן נעצרתי, מתחייב לחיות אותך מתוך אהבה ושלווה.
בוקר טוב עולם ותודה שאתה כאן.